למצות את המצות

בליל הסדר יש שני מושגים שמלווים אותנו 

מצה וחמץ.

שתי מילים שמייצגות שני כיוונים הפוכים בחיים שלנו.

מהי המצה?

המצה מסמלת מיצוי.

וכך לפי הגדרה מילונית:

מיצוי זה סחיטת מיץ...

ובהשאלה: ירידה לעמקו של דבר,

דליית העניין עד תומו,

קביעת התמצית .

כשמבינים את פירוש המילה מיצוי,

משם באה המצה שלנו, אפשר להבין

למה במקורות קוראים למצה לחם אמונה .

ומהו החמץ? 

החמץ הוא החמצה.

ולפי המילון:

החמצה זה הפיכת דבר לחמוץ.

וגם

החטאת מטרה 

חוסר ניצול הזדמנות .

כך החמץ,

במשמעות הסמלית שלו נתפס כסמל ליצר הרע,

כמו בצק תופח ומתגאה, כך גם האדם

עלול ליפול לגאווה ולהחמיץ את מטרות החיים.

תארו לכם מישהו שנרדם בערב ליל הסדר והתעורר רק למחרת בצהריים.

איזו החמצה! (שמעתי פעם על מקרה כזה!)

איזה פספוס של האירוע המיוחד הזה, של הזמן הקדוש שלא יחזור...

ההכנות לחג מתישות. הניקיונות, הבישולים, הסידורים

- כל אלה יכולים להשאיר אותנו עייפות.

אבל דווקא אז, ברגע האמיתי, כדאי להתעורר, להתנער,

היות שם ולמצות את הרגעים היקרים האלה.

המצה, שנקראת "לחם אמונה", מלמדת אותנו שכשאנחנו נוכחות לגמרי,

כשאנחנו לא נותנות לשום דבר "לתפוח" ולהסיח את דעתנו – אפילו לא לעייפות -

אז אנחנו יכולות להגיע לרמות חדשות של אמונה וחיבור.

חוויתי את זה בעוצמה בליל הסדר האחרון,

כשהנוכחים הגיעו לליל הסדר אחרי הכנה והתכוננות מיוחדת.

הם באו מרוגשים ודרוכים ולא רצו להחמיץ אף רגע.

כשאני חושבת על הנוכחות וההשתתפות המלאה בליל הסדר,

אני מבינה - זה בדיוק ההבדל בין מיצוי להחמצה!

ליל הסדר מזמין אותנו הנשים להתכונן גם מבחינה רוחנית

ואז להיות שם ממש בנוכחות, לחוות את יציאת מצרים שלנו

ולמצות את כוח האמונה שבמצות.

למצות ולא להחמיץ!