כולנו ברכבת הרים

רכבת הרים רגשית - זו התחושה שמלווה אותנו בתקופה האחרונה.

רגע אחד אנחנו על גל של שמחה והתרוממות רוח - שומעים על עוד נס שקרה לחיילים שלנו,

על הצלחה יוצאת דופן של הלוחמה באיראן. על ניסי הצלה מדהימים בעורף. ממש מרחפים באופוריה! ☁️✨

ורגע אחר כך - צניחה.

עוד אזעקה ופיצוצים מחרידים. עוד בניין שקרס, אנשים שנהרגו ונפצעו. ברוך השם והלוואי שנגמלנו מאלו כבר!!! שומעים על אנשים שאבדו את ביתם מהיסוד עד הטפחות.

והנה הלב נקרע, עוד חיילים שנפלו, ומשפחות אבלות. 😢

שלמה המלך בספר קהלת מלמד אותנו: 'עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד'. בפסוק הזה טמונות שלוש תובנות עמוקות לחיים:

הראשונה היא האיזון הרגשי - הכרה בכך שכל רגש הוא לגיטימי ויש לו את הזמן המתאים לו.

לפעמים צריך לתת מקום לבכי 😢, ולפעמים לשמחה 😄.

השנייה היא קבלת החיים - הבנה שהחיים מורכבים מגוונים שונים, וכולם חלק מהסדר האלוקי כמו שכתוב 'לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים'. 🌈

והשלישית היא החכמה המעשית - היכולת להבחין מתי הזמן המתאים לכל רגש, מתי נכון להתאבל ומתי לשמוח.

העניין הזה של רגשות מנוגדים נמצא באופן טבעי בחיים שלנו. ולא תמיד הוא קל. כמאמנת רגשית, אני רואה איך אנשים מתמודדים עם המציאות הזו בשתי דרכים: יש כאלה שמציפים את כל הרגשות בעוצמה, את העצב ואת השמחה ואולי רק את הפחד. ויש שבוחרים להקפיא את הרגשות, להכחיש, להתנתק.

בעבודה עם אבחון המהות האישית, אני מזהה שזה לא במקרה - יש אנשים שמטבעם מחוברים מאוד לעולם הרגשי, חווים כל דבר בעוצמה גבוהה ולעתים מוצפים כשהרגשות יוצאים משליטה. 🌊

לעומתם, יש אנשים שבמהותם הרגשות שלהם שמורים יותר, והם נוטים באופן טבעי לפנות אל השכל ולהסתיר את הרגשות. בכל מקרה יש מה לתת את הדעת על חוויית הניגודים שקיימת ואיך אנחנו מתמודדים איתה. 😊💭

בספר יחזקאל מתואר מחזה מופלא של החיות הקדושות שרצות ושבות 'כמראה הבזק'. זהו המקור למושג 'רצוא ושוב' - תנועת הנשמה המתמדת. כמו אדם שמתפלל בדבקות עצומה ומרגיש התעלות רוחנית, ואז חוזר לעבודה ולחיי היומיום. או כמו זוג שחווה רגעי קרבה עמוקים, ואז תקופה של מרחק שמכינה לקרבה עמוקה עוד יותר.

החסידות עוסקת בתנועת 'רצוא ושוב' כחלק ממהות החיים.

זו לא סתם תנועה - זה המנגנון האלוקי של הבריאה כולה. כמו הלב שמתכווץ ומתרחב, כמו הנשימה שנכנסת ויוצאת, כמו הגאות והשפל בים. זו הדרך שבה אנחנו צומחים.🌱

כך גם ברגשות שלנו - התנועה בין עליות לירידות היא לא תקלה, היא המהות. היא מאפשרת לנו לחוות את החיים במלואם, להתפתח, לצמוח. כל ירידה היא הכנה לעלייה גדולה יותר, כל משבר הוא פתח להתחדשות.

אז במקום להילחם בתנועה הזו, אפשר פשוט להכיר בה. לתת מקום גם לשמחה וגם לכאב. גם לתקווה וגם לפחד. להבין שהם חלק מהריקוד של הנפש.

כמו ברכבת הרים - אחרי כל ירידה תלולה שגורמת לפחד גדול, יש עלייה שנהנים ממנה,🎢כי אחרי העלייה - יש נקודת מבט חדש על העולם. 🔭✨

אם את מרגישה בודדה ומבולבלת ברכבת הזו, אני כאן בשבילך...❤️