כמה מילים על... 'מה יגידו'

אני לא מה שאני חושב,

אני לא מי שאתה חושב שאני,

אני מי שאני חושב שאתה חושב שאני.

(מיוחס לרב דסלר)

כשאנחנו ממוקדות בתגובות מבחוץ, מערך שלם של האנרגיות שלנו

עסוק במבט של אחרים עלינו ועל הבחירות שלנו.

כל מה ומי שבחוץ נעשים מרכז החיים שלנו.

המחשבות

נמצאות במלכוד, מחכות כל הזמן לאישורים של הזולת וכשלא מגיע אישור

אז אנחנו לא מאושרות...

התגובות

נעשות מתוך לחץ ובלבלול, כי לא תמיד מה שטוב  לנו מתאים לאחרים.

ובכלל לא קל שהאנשים שמסביב הם שקובעים לנו ואנחנו 'בובה על חוט'...

הרגשות

נשארים במרחב של כאב, קנאה, עלבון, כעס ופחד. שהם למעשה סט של סבל מתמשך.

בגדול, אנחנו  פחות נוכחת בחיים שלנו, מה שעוצר אותנו מלהתקדם.

אם אנחנו נותנות את הכוח לאחרים להשפיע ולהגדיר את עצמנו, אנחנו מוותרות הכוח שלנו!

חשוב לשים לב ששורש המיקוד שלנו ב'מה יגידו' ו'איך יראו אותנו' נובע מכאב.

אם נתבונן בתשומת לב ונבדוק מהו הכאב, ונדאג לשחרר אותו, לאט לאט נצא מהתלות הזו.

אחרי שנייחד את עצמנו, בלי קשר לזולת, נוכל לשמוח במה שאנחנו ולהתנהל בביטחון, ובוודאי נוכל יותר להתקדם עם עצמנו.

יש אנשים שהם 'חדירים' באופי שלהם.

הם מרגישים כל מקרה או ביקורת שיש בסביבה כאילו הוא מכוון ישירות אליהם.

בשבילם עבודת ההפרדה בינם לבין הזולת היא חיונית.

אגב אם תעשי סוויצ' במחשבה, תגלי שהחברה שנראית לך מושלמת מכל כיוון, היא דווקא זו שרואה אותך כאישה לדוגמה בחלקים שאת טובה בהם... :)