תלות או עצמאות? הבחירה שלך

לפעמים דווקא הנוחות המדומה היא המכשול הגדול ביותר שלנו.

היא זו שעוצרת לנו את עצמאות.

זה מזכיר לי את סיפורה של מדינת ישראל. גם היא נולדה מתוך הכרח

- "אם אין אני לי - מי לי?" היא לא רק סיסמה, זו הייתה אז מציאות קיומית.

והנה, דווקא מתוך האתגרים והקושי, צמחה בעזרת ה' מדינה עצמאית וחזקה

שמהווה השראה לעולם כולו.

אז זה מה שקורה כשאין ברירה. כשהחיים דוחפים אותנו למים העמוקים - אנחנו לומדים לשחות. אבל מה קורה כשיש לנו ברירה? כשאנחנו מקבלים הכל, לפעמים אפילו מעבר למה שאנחנו צריכים?

האמת הכואבת היא שתלות יכולה להפוך לכלא שקוף. היא כמו חבלים בלתי נראים שכובלים אותנו למקום - נדמה שהם מגנים עלינו, אבל בפועל הם מונעים מאיתנו לצמוח. כי כשהכל ניתן לנו, כשאנחנו תלויות באחרים - אנחנו מאבדות את היכולת לעמוד על הרגליים שלנו. כאשר אנחנו מגלות שהכל נראה בסדר אבל למעשה, הבחירות והרצונות של חיינו לא באות מתוכנו. נוצר חוסר אונים גדול ולעיתים גם התנגשות עם מושא התלות...

איך אדע שאני במערכת של תלות שעלולה להיות הרסנית? אתבונן ואבדוק: האם אני גדלה וצומחת?

האם אני אני חווה סיפוק בחיים שלי?

או שאני מרגישה תקועה?

תלות לא נותנת לנו להתפתח. היא כמו כנפיים קשורות שלא מאפשרות לנו לעוף.

אנחנו מכירות תלות של ילדים בהורים אבל יש גם תלות בין איש ואישה,

בין אישה לאמא או אבא שלה, ולפעמים גם מול חברה טובה,

(או אפילו מול חפץ או הרגל, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר)

אז מה עושים? איך משתחררים מהכבלים האלה?

הצעד הראשון הוא פשוט, אבל לא קל: לקחת אחריות על החיים שלנו. לברר מה אני רוצה? למה אני מתכוונת? מה אני בוחרת? איזה חזון יש לי לעצמי?

כן, בהתחלה זה מפחיד. כי התרגלנו להיות תלויים, התרגלנו שמישהו מחזיק לנו את היד.

אבל זה שווה להיכנס אל הפחד הזה, כי הוא כדרכו של פחד, מתפוגג אחרי זמן מה. ואז, כשמשתחררים מהתלות - מתחילים להרגיש ביטחון. עוצמה. סיפוק.

זה תהליך שמתחיל בפרואקטיביות (- יוזמה לשליטה במצב) -

לא לחכות שדברים יקרו לנו, אלא ליצור אותם בעצמנו.

להציב מטרות משלנו.

לקבוע סדרי עדיפויות.

ולהתפתח ולהשתפר באופן עצמאי.

בלי להיות כבולים לציפיות או להגבלות של אחרים.

מדהים להרגיש איך פתאום הדברים מתחילים לקרות מתוכנו, ולא מבחוץ.

אז אם את מרגישה תקועה בתוך מערכת יחסים של תלות –

אולי הגיע הזמן לשאול את עצמך: האם התלות הזאת באמת מגנה עליך?

או שאולי היא דווקא כובלת אתך במקום?

חכמנו אמרו במשנה: "אם אין אני לי - מי לי?" זו אני שצריכה ליזום ולקחת אחריות... אבל לא נשכח את המשך האמרה - "וכשאני לעצמי - מה אני?" כי בסופו של דבר, אנו תלויות תמיד בבורא העולם. ביחסים אתו אנחנו יכולות להיות "כגמול עלי אימו" ולהרגיש כמו תינוק שמקבל את כל צרכיו מאימו.

אז מה הצעד הראשון שאת הולכת לעשות היום כדי להשתחרר מהתלות המזיקה?