תלות או עצמאות? הבחירה בידיך

(הרהורים בעקבות יום העצמאות)

"אם אין אני לי - מי לי?"

זו לא רק אמירה של חז"ל, זו הייתה המציאות הקיומית שלנו לפני הקמת המדינה.

ומהתחושה הזאת של אין ברירה אלא לקחת אחריות ויוזמה, צמחה מדינה שהיום כל העולם

רוצה ללמוד ממנה וב"ה גם עולם התורה מצליח לפרוח בה עוד ועוד.

עם כל זה, תקופות ארוכות היא בודדה וסובלת. היא מרבה לרצות את כולם, ויש זמנים שרוב העולם משמיץ אותה...

אז, האם המדינה שלנו עצמאית? או שהיא תלויה? זו שאלה שהתשובה שלה מסובכת. תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה...🙃

אבל בואי נדבר עלינו -

לפעמים החיים דוחפים אותנו למים העמוקים ואז אנחנו לומדות לשחות.

השאלה המעניינת היא -

מה קורה כשיש לנו בחירה?

כשהתלות היא כמו ספה נוחה שקשה לקום ממנה?

מה קורה כשלא שמנו לב, ופתאום מצאנו את עצמנו בתלות חונקת?

התלות היא כמו בית כלא שקוף, עם חבלים בלתי נראים, שכובלים אותנו למקום כאילו אנחנו בסדר,

אבל בעצם - מישהו אחר מחזיק את השלט של החיים שלנו.

איך אדע שנפלתי למלכודת התלות?

מתחילים בלזהות –  באומץ, בעדינות, בלי שיפוט: האם אני עצמאית או תלויה?

הנה כמה שאלות שוות לשאול את עצמי:

• האם קורה לי שאני נמנעת מלנסות, כי 'מה יחשבו עלי'?

• כמה פעמים אני בתחושת פחד שאם אלך בדרך שלי – אאכזב מישהו, אפגע בעצמי, ואז אהיה לבד?

• קורה לי שאני יודעת מה נכון לי... אבל לא מעזה לבחור בזה? פשוט נתקעת...?

• ומה יקרה לי אם מעיין ה'לייקים' או המילים הטובות מהסביבה יפסק?

אז איך אני יוצאת מזה?

• בודקים:  האם התלות הזו באמת עוזרת לי? או שהיא נוחה כי היא מוכרת לי? 

• שואלים: "מה אני מפחדת שיקרה אם אפסיק לבקש רשות או להישען על זה/עליו/עליהם?

• עושים צעד קטן לבד - אפילו משהו פשוט. רק כדי לזכור: אני מסוגלת!

• 
  

  • כדי להמשיך הלאה, אבדוק את הרצונות שלי

• מה אני רוצה? (ולא מה כולם חושבים שאני צריכה) 

• מה החזון שלי? (ולא הגרסה המצונזרת שמתאימה לכולם) 

• מה אני בוחרת? (כן, אני! לא הגורל, לא המזל, לא ה"ככה יצא")

תלות יכולה להיות תחנה זמנית, אבל לא להישאר באופן קבוע!

לכן, אם קשה לצאת לבד מהתלות החונקת – מבקשים ליווי.

לפעמים הדרך לעצמאות מתחילה בלתת יד, ולהגיע לכיוון הנכון!

במבט של אמונה

חכמינו אמרו "אם אין אני לי - מי לי?" אבל גם הוסיפו "וכשאני לעצמי - מה אני?" כי מתוך אמונה,

צריך להכיל את הצורך ביוזמה אישית יחד עם ענווה שאני לא 'כל יכולה'.

הקשר עם בורא העולם, הוא המקום בו אנחנו יכולות להיות בתְלות גמורה.

להאמין שהכל ממנו והוא מקור הכוח האמיתי שלנו, כמו תינוק שסומך על אמא שלו. "כגמול עלי אימו".

אז מה הצעד הראשון שאת הולכת לעשות היום כדי להשתחרר מהתלות המזיקה?

(רמז: עצם זה שאת קוראת את זה, זה כבר צעד ראשון מדהים!)